קבלת שבת

השבת, פרשת וארא, הדלקת נרות בשעה 16:48. תפילת מנחה תחל בשעה 17:05.

לוח זמני קבלת שבת לחודשים הקרובים מופיע באתר הקהילה, וכמו כן – מחולק בכניסה לבית הכנסת

בקהילה

קידוש

השבת אנו מוזמנים לחגוג עם משפחת הייטנר את בר המצווה של תומר. מזל טוב לתומר ולמשפחת הייטנר.

מסיבת יום הולדת

בשבת ה– 17 בפברואר נחגוג, יחד עם חברנו סיריל סולק את יום הולדתו ה– 100. אנו מאחלים לו המשך בריאות ואושר.

חגיגות יובל ה– 40 לתנועה המסורתית

חברי קהילת תורת חיים,

השתתפו בחגיגות ה-40 של התנועה המסורתית!

ב31 לינואר נתכנס כולנו בכפר המכביה לחגוג את שנת ה40 של התנועה המסורתית בישראל.   ביום זה יתקיים יום עיון מהשעה 11:00 בבקר ולקראת ערב נשתתף בסעודה חגיגית בה יוענקו פרסים ליקירי התנועה ויקרי הקהילותבשעה 17:15 הרב ברי יהיה היו"ר של מושב באנגלית שיעסוק ביחסים של ישראל והתפוצות.

חברתינו גב' רות ריטרבנד נבחרה ליקירת קהילת תורת חיים על תרומתה ארוכת השנים למען פיתוחה ושגשוגה של  הקהילה שלנו.

כדי להביע את הערתכם לרות ולסייע לקהילה אנא הרשמו ליום העיון ולארוע החגיגי.

ההשתתפות – הן ביום העיון והן בארוחת הגאלה בערב כרוכה בתשלום.

ניתן להרשם ולשלם דרך האינטרנט – כאן

לחצו כאן לקבל תכנית הארוע

 

יום עיון לנשים

יום העיון לנשים באזור המרכז יתקיים ביום ג’, ה– 20 בפברואר, בקהילת "הוד והדר" בכפר סבא.

 

דרושים מפטירים!!!

חברים – לא כל שבת יש לנו "בר מצווה".. ואנו מחפשים אנשים ונשים שרוצים ומוכנים \ רוצות ומוכנות להשקיע זמן ולהכין קריאת הפטרה !!

אנא פנו ליפתח או לרב שלזינגר על מנת לוודא שהתאריך הרצוי לכם פנוי, ואנחנו נשמח לעזור לכם להתכונן.

בני מצווה בחודש הקרוב

שבת פרשת יתרו (3 בפברואר) – עמרי באשי

שבת פרשת משפטים (10 בפברואר)- ירדן רוזנברג

שבת פרשת משפטים בתפילת מנחה (10 בפברואר) – אתי ווצר

שבת פרשת תרומה (17 בפברואר) – איתמר פרידן

שיעורים

השיעור השבועי של הרב ברי בימי רביעי, בשעה 19:00

 

אזכרות

אביה של יונה אשוול

סבו של ג’ראלד פרייזר

אביו של אילון גויטיין

מספר מלים מהרב ברי

דבר תורה קצרצר לפרשת בשלח:

נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב, נשיא שבט יהודה,  היה אחיה של אלישבע  אשתו של אהרון הכהן. נחשון היה הסבא של בעז שהיה סבו של  דוד המלך.

בתלמוד הבבלי מסכת סוטהדף ל"ו, עמוד ב' מסופר על "מעשה נחשון": בעת יציאת מצרים, בשעה שעם ישראל היה נתון בלחץ, כשהמצרים רודפים אחריהם והים מולם, היו שבטים מנצחים ומתווכחים זה עם זה. זה אומר: אני יורד תחילה לים וזה אומר: אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדים וצווחים,…. נחשון בן עמינדב  תפס יוזמה וקפץ  וירד לים תחילה.

כפרס על מעשה האומץ והאמונה של נחשון נבנה בית המקדש בשטחו של שבט יהודה.

 

במסורת היהודית, שמו של נחשון הפך לשם נרדף לאומץ ולרצון לעשות את הדבר הנכון. מי ייתן ואלוקים יעניק לנו את הכוח לעשות "מעשה נחשון", מתוך אמונה.

מבוא לט"ו בשבט

(המידע לקוח מחוברת החברה למתנסים בעריכת ד"ר יעקב מעוז ומאיר וקנין)

 

כתאריך בלבד ועדיין לא כחג נזכר ט"ו בשבט לראשונה במשנה:

אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם: בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים. בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי. בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיעָה וְלַיְרָקוֹת. בְּאֶחָד בִּשְׁבָט .רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ:

(משנה ראש השנה א:א)

המחלוקת שהוכרעה כדעת בית הלל קובעת את התאריך המדוייק. משמעותו של ראש השנה לאילן היתה בעצם היותו "כיום קובע" המבדיל בין שנה לחברתה. בזמן בית המקדש, העלו בני ישראל תרומות ומעשרות לכהנים וללויים. היה זה מעין מס שחויבו בו ועל כן היה צורך לקבוע מתי מסתיימת שנת המס ומתי מתחילה שנת מס חדשה.

הגמרא מלמדת אותנו שדווקא תאריך זה נבחר משום היותו היום הממוצע שבו מתחילים לעלות באילן מי השנה החדשה. רבי זעירא אומר בתלמוד הירושלמי (ראש השנה א:ב): "עד כאן הן (האילנות) חיין ממי השנה שעברה, מכאן ואילך הן חיין ממי השנה הבאה." בפועל, מה שקבע איזה פרי יתעשר לשנה הקודמת ואיזה לשנה הבאה היתה חניטת הפרי. "תנו רבנןאילן שחנטו פירותיו קודם ט"ו בשבט מתעשר לשנה שעברה. אחר ט"ו בשבט מתעשר לשנה הבאה." (בבלי ראש השנה ט"ו ב)

על חשיבותה של מצוות הנטיעה במסורת חז"ל מעידה אמירתו הנפלאה של ריב"ז : "ר' יוחנן בן זכאי אומר: אם היתה נטיעה בתוך ידך ואמרו לך הרי משיח באנטע את הנטיעה ואחר כך צא והקבילהו". (אבות דרבינו נתן)

צמיחתו של ט"ו בשבט כחג היתה דוקא על רקע הניתוק הפיזי של העם מארץ ישראל. היה זה חג שסימל את הגעגועים לארץ, לנופיה, ולפירותיה. בכתבים שונים שנשתמרו בגניזה הקהירית מימי הביניים, נזכר ט"ו בשבט כיום הדין של האילנות, בדומה לראש השנה בחודש תשרי. כבר מהמאה ה-16, פשט המנהג לאכול פירות בט"ו בשבט ולספר בשבח ארץ ישראל ופירותיה כביטוי לגעגועים אליה. לגיבושו של היום כחג עם מנהגים המיוחדים לו, אחראים חכמי הקבלה; בתחילה נתן העזתי עסק בנושא זה בספרו "חמדת ימים". לאחר מכן, באמצע המאה ה– 17, נתפרסם בצפת הקונטרס "פרי עץ הדר", שגם עסק בנושא חג ט"ו בשבט. הספר מוקדש כולו ל"תיקון ליל ט"ו בשבט" ובו פרטים על סדר אכילתם של שלשים מיני פירות בתוך ברכות, שתית ארבע כוסות יין אדום ולבן, תפילות ולימוד.

מאז, פשט "סדר ט"ו בשבט" בכל עדות ישראל ונתקבל היום כחג מחגי ישראל.

בימינו אנו, עם התחדשותו של עם ישראל בארץ ישראל, הוכרז ט"ו בשבט לראשונה כחג הנטיעות, על ידי מורי ישראל, בשנת 1908. הם קבעו כי ט"ו בשבט , חג האילנות, הינו העיתוי המתאים לנטוע. לדידם, לא חשוב היה מה הזמן המתאים לנטיעה מבחינה בוטנית, כמו שחשוב היה לעבוד את אדמת ארץ ישראל. ראוי להזכיר, כי נטיעת אילני מאכל נשירים צריכה להתבצע בתקופת השלכת עוד לפני ט"ו בשבט. במקורות נזכר כי "ראש השנה לנטיעה" הינו באחד בתשרי ולא בט"ו בשבט.

מכל מקום, נעשה החג לחג ציוני מתחדש ולרגל זאת נוסדה כנסת ישראל בט"ו בשבט (14.2.49). במקביל החל תהליך של יציקת תכנים חדשים נוספים לחג, כמו למשל, שמירה על איכות הסביבה, על החי והצומח בארץ ישראל ועל אהבת הטבע, בקיצור "חג ירוק."

שיר השבוע

לכבוד ט"ו בשבט